אני נשאלת שאלות רבות אודות סוגיית הזכאות לקבלת פיצוי לחקלאים שנאלצו להשמיד את בעלי החיים שהם מגדלים, בהתאם לצו מטעם השירותים הווטרינריים. צו השמדה כזה מסב לחקלאים נזק כספי רב, אשר רק בגין חלקו הוא זכאי לפיצוי על פי פקודת מחלות בעלי חיים (נוסח חדש), התשמ"ה - 1985 (להלן: "הפקודה").
כך, בעוד שהמדינה מעניקה פיצויים בגין נזקים "ישירים" עבור תמותת העופות עצמם, וגם זאת עד לתקרה שקבע המחוקק, בעלות כל הנזקים "העקיפים" (השמדת ביצים, תערובות וכיוצא בזה) נושא החקלאי לבדו. אם לא די בכך, החוק מעניק למדינה גם סמכות לשלול, בתנאים מסוימים, את מתן הפיצויים בגין ההשמדה, במקרה שלדעתה החקלאי לא עשה את המוטל עליו למניעת המחלה.
פסק דין שניתן לאחרונה (4.10.20)* בבית משפט השלום בכפר סבא דן הן בשאלת הפיצויים בגין הנזקים "העקיפים" והן בשאלת הערכאה שבסמכותה לדון בתביעה מעין זו. בשל חשיבותו של פסק הדין לחברי מושבים ומושבים העוסקים בחקלאות בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
באותו עניין הגישה חברה העוסקת בגידול עופות תביעה כספית כנגד משרד החקלאות בסך של 220,211 ₪. התביעה שהוגשה היתה לתשלום עבור הנזקים העקיפים שנגרמו לתובעת כתוצאה מביצוע צו שהוציאה המדינה "להמתת עופות נגועים או חשודים כנגועים במחלת שפעת העופות". למעשה, התובעת קיבלה מהמדינה פיצוי בסך של 36,240 ₪, כשוויים של העופות שהומתו, ותביעתה היא לפיצוי נוסף עבור שווי התערובת וביצי המאכל שהושמדו, וכן עלויות ניקוי הלולים וחומרי החיטוי.
בתגובה לתביעה, ועוד לפני הגשת כתב ההגנה, הגישה המדינה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית והיעדר עילה.
בבקשה טענה המדינה כי ההסדר הסטטוטורי בפקודה קובע פיצוי עבור המתת עופות והשמדת ביצי דגירה ואינו קובע פיצוי עבור נזקים אחרים שנגרמים למגדל כתוצאה מהמתת העופות. כמו כן טענה המדינה כי טענות התובעת נגד אי הפיצוי על נזקים נוספים ונגד ההסדר הסטטוטורי הקיים הן מתחום המשפט המנהלי. לפי הוראות חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס - 2000, הסמכות העניינית לדון בהן נתונה לבתי המשפט לעניינים מנהליים.
מנגד טענה התובעת כי ההחלטה לפיה תישא לבדה בנזקים שנגרמו בעקבות צו ההמתה היא לא מידתית ולא סבירה. הפקודה אינה מתייחסת לנזקים נוספים, ועל כן אין מניעה לעתור לבית המשפט האזרחי בתביעה לפיצוי בגינם. לעניין שאלת הסמכות טענה התובעת כי אף אם עילת התביעה היא מנהלית, אין בכך כדי להכריע את שאלת הסמכות העניינית, שמוכרעת על יסוד מבחן הסעד. התביעה היא לסעד כספי ועל כן היא בסמכותו של בית המשפט האזרחי.
בפסק דינו קובע בית המשפט כי אין כתב התביעה מתבסס על עילת תביעה כלשהי. כך, התובעת אינה טוענת לאחריות נזיקית של הנתבעת, דוגמת רשלנות או הפרת חובה חקוקה, או להפרת התחייבות חוזית.
בית המשפט מציין כי בכתב התביעה טענת התובעת כי ידועים לה "מקרים דומים, שבהם חקלאים קיבלו פיצוי עבור השמדת ביצי רביה ונזקים ישירים נוספים, ושאין "כל סיבה משפטית ו/או הגיונית ו/או סבירה ו/או מוסרית לכך, שבמקרה דנן, בו מדובר בביצי מאכל ולא בביצי רבייה, תופלה התובעת לרעה, ותישלל ממנה הזכות לפיצוי ...".
עם זאת, בית המשפט קובע כי מדובר בטענות כלליות שאינן מגבשות עילת תביעה נגד הנתבעת, ודי בכך כדי להורות על מחיקת התביעה מחמת חוסר עילה.
בעניין שאלת הסמכות קובע בית המשפט כי טענות התובעת בכתב התביעה אינן תוקפות את עצם הוצאת צו ההמתה או את גובה הסכום ששולם לה כפיצוי עבור העופות שהומתו. התובעת תוקפת למעשה את סבירותן של הוראות הפקודה ואת העובדה שהנתבעת דבקה בהן ולא שילמה פיצויים שלא נזכרים בהן.
בית המשפט ממשיך ומסביר כי קיימות שתי דרכים אפשריות לתקוף החלטה של רשות מנהלית - תקיפה ישירה ותקיפה עקיפה. בית המשפט העליון דן לא אחת באבחנה בין השתיים וקבע כי בתקיפה ישירה הסעד המבוקש הוא קביעה שאין תוקף להחלטה המנהלית או שיש לשנותה. לעומת זאת, בהליך של תקיפה עקיפה הסעד הסופי המבוקש אינו קביעה באשר לתוקפה של ההחלטה המנהלית, אלא סעד אחר, לדוגמה סעד כספי. לאבחנה זו בין שתי דרכי התקיפה - ישירה ועקיפה - יש חשיבות בכל הנוגע לסמכות העניינית לדון בהליך ולטענות ההגנה שהרשות יכולה להעלות.
בענייננו, קובע בית המשפט, תביעת התובעת תוקפת תקיפה ישירה את החלטת המדינה, שלא לפסוק לה פיצוי סטטוטורי החורג למעשה מהוראות הפקודה, ואין בידי התובעת להציג עילת תביעה אחרת, היכולה להתפרש כתקיפה עקיפה. לכן, הסמכות לדון בתקיפה הישירה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית המשפט האזרחי, ומכאן שיש לדחות את התביעה על הסף גם מחמת בהיעדר סמכות עניינית.
יתרה מכך, מציין בית המשפט, ניתן לומר כי הלכה למעשה התובעת מלינה על מחוקק הפקודה, שלא כלל בפיצוי הסטטוטורי את נזקיה הנוספים של התובעת, ומכאן שלכאורה הסמכות לדון במהות טענותיה של התובעת מסורה בכלל לבג"ץ.
*ת"א (שלום כ"ס) 65556-12-19 איכותית בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פורסם בנבו, 04.10.2020)