בוררות היא הדרך המקובלת לפתור סכסוכים המתגלעים בין חברי המושב למושב, בין החברים לבין עצמם ואף בין התושבים במושב, שאינם חברים, לבין המושב. תניות הבוררות מופיעות בתקנון המושב ולעיתים קרובות אף בהסכמים שעושה המושב עם תושבים ועם צדדים שלישיים אחרים. פסק דין שניתן לאחרונה (26.8.19)* בבית המשפט השלום בכפר סבא דן בשאלה האם תניית בוררות הקיימת ב"חוזה אחיד" מהווה תנאי מקפח ולכן דינה להתבטל על ידי בית המשפט. כאן המקום לציין כי בפסיקה נקבע שבנסיבות מסוימות ניתן לראות בתקנון אגודה שיתופית חוזה אחיד שחל לגביו חוק חוזים אחידים. לכן, לאור חשיבותו של פסק הדין, ראיתי לנכון לסקור בפניכם את עיקריו.
ראשית אסביר כי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 (להלן: "החוק"), מגדיר "חוזה אחיד" כך: "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".
המחוקק קבע, בסעיף 3 לחוק, כי לבית המשפט נתונה הסמכות לבטל או לשנות תנאים בחוזים אחידים, שיש בהם משום קיפוח לקוחות או שהם עלולים להביא לקיפוח לקוחות. בנוסף על הוראות אלו, סעיף 4 לחוק קובע רשימה של תנאים נפוצים בחוזים אחידים, אשר לפי מהותם ונוסחם הם מקפחים, אלא אם יוכח אחרת.
בענייננו התקשרו התובעים עם עמותה בהסכם לרכישת דירות בפרויקט ביישוב בצפון. בתביעה שהגישו התובעים כנגד העמותה והחברה המנהלת את הפרוייקט, בה עתרו התובעים בין השאר לחיוב כספי בסך של 56,870 ₪, נטען כי הנתבעות מנהלות את הפרויקט באופן שרירותי, מסרבות להשיב לפניות התובעים בעניין עיכוב תנאי מימון הפרויקט, שוללות את זכויותיהם לעיון במפרטי הדירות, מטילות עליהם קנסות וחיובים שלא לצורך, ועוד.
הנתבעות מצידן הגישו בקשה להורות על עיכוב ההליכים בתביעה, בשל תניית בוררות בהסכם שנחתם בין הצדדים, בה נקבע כי כל סכסוך שיתגלה בין הצדדים יובא להכרעתו של בורר.
בתשובה לבקשה זו טענו התובעים שתניית הבוררות בהסכם היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. לטענתם ההסכם נוסח באופן חד צדדי, על ידי היועץ המשפטי של העמותה עוד טרם היווסדה, ושימש באותו נוסח קבוצות רכישה נוספות. עוד נטען שלחברי העמותה, ובהם התובעים, לא הייתה כל אפשרות להשפיע על ניסוח ההסכם.
בפסק דינו קובע בית המשפט כי על פי פסיקת בית המשפט העליון, חזקות הקיפוח שנקבעו בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים, אינן מייתרות את מבחן הקיפוח הכללי שנקבע בסעיף 3 לחוק. עוד נקבע, שחוק החוזים האחידים אינו כולל הגדרה של המושג "קיפוח" ואף אינו קובע רשימה סגורה של תנאים אשר יש בהם משום "יתרון בלתי הוגן העלול להביא לידי קיפוח". הוראות החוק יוצרות אפוא נורמה פתוחה, שבתי המשפט ממלאים בה תוכן כדי להגשים את מטרותיו של החוק. עוד נקבע, כי אין תשובה ממצה אחת לשאלה מה ייחשב תנאי בלתי סביר או בלתי הוגן בחוזה אחיד, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.
בית המשפט מציין כי אמנם, על פי נוסחו הנוכחי קובע סעיף 4(8) לחוק חזקת קיפוח ביחס לתניות בוררות, בזו לשונו: "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות".
אלא שהוראה זו נכנסה לתוקף ביום 17/12/14, לאחר חתימתו של ההסכם בין הצדדים בענייננו אשר נערך בשנת 2013. משכך, ובהתאם לסעיף 15(ב) לתיקון לחוק, שלפיו "... על חוזה אחיד שנכרת לפני יום הפרסום ימשיכו לחול הוראות החוק העיקרי, כנוסחו ערב יום הפרסום", קובע בית המשפט כי יש לבחון את תניית הבוררות בהסכם לפי הוראות החוק שהיו תקפות בעת חתימתו.
כך, בזמן חתימת ההסכם, סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים יצר חזקה של תנאי מקפח לפי הנוסח שלהלן: "תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל".
בית המשפט קובע כי בענייננו, אין הוא סבור שתניית הבוררות בהסכם שבין העמותה לבין התובעים מהווה תנאי מקפח. תניית הבוררות נועדה לאפשר בירור מהיר ויעיל של המחלוקות בין צדדים בפרויקט בנייה, שיש חשיבות בקידומו במסגרת זמן מוגבלת. בפרויקטים מסוג זה ההפנייה לבוררות היא מקובלת ושגרתית, ועל כן לא מתקיימת החזקה כי מדובר בתנאי מקפח.
מסיבה זו, ולאחר שנדחו גם יתר טענות התובעים, בית המשפט מקבל את הבקשה ומורה על עיכוב ההליכים לצורך העברתם לדיון לפני בורר.
*תא"מ (שלום כ"ס) 28527-05-19 עמותת חריש החדשה נ' ישראל שלמון (פורסם בנבו, 26.08.2019)