החלטות חדשות במושבי עובדים מתחילות להשוות למעשה את המשק החקלאי (הקרוי הנחלה) לקרקע עירונית לכל דבר.
בעבר התרגלנו לראות במשק חקלאי, יחידה חקלאית סגורה שאינה ניתנת למימוש קרקעי מסחרי או אפילו לחלוקה בין יורשים או רחמנא ליצלן, הכנסת רוכשים זרים לתמונת המשק החקלאי והנה לאחרונה מתגלים בקיעים מהותיים בכך ונתארם להלן:
כידוע היום הותר לבעל הנחלה להוון את מלוא זכויות הבניה בחלק המיועד למגורים, המצוי בחלקה א׳ שלו. שטח זה הינו עד 2.5 דונמים (למעט חריגים לפחות או ליותר) ועל פי תכניות הבנייה המקובלות במושבים , ניתן לבנות עליו 2 מבנים , כשאחד מהם משמש לשתי יחידות דיור, לצורך דור חדש- הבן הממשיך ולצורך הדור הישן - הסבא והסבתא, שהיו בעלי הנחלה, עד שזקנו. כבר נאמר שהנחלה, על גלגוליה ההיסטוריים, אינה מתאימה לאורח החיים המזרחי, שם כידוע ילדים זה שמחה, והיא מתאימה יותר לאופי המערבי, המתאים לילד או שניים.
על כך ידועה סוגיית הבן הממשיך - רק ילד אחד מכמה ילדים - רק הוא יזכה בנחלה כולה - שבשנים מסויימות (בתקופת אריק השרון המנוח והחלטות השינוי ייעוד המיטיבות, החלטות הג׳מבו) הייתה שווה כסף רב, בשל אפשרות שינוי הייעוד. וכל העושר הזה הלך לבן ממשיך אחד, ועל כן ברור הוא כמה דם ויזע ממלאים פסקי הדין בענייני משפחה, הדנים דרך כלל בעניינים כאובים אלו.
ומניין השינוי שהגיע?
השינוי נבע מהפיכה איטית של החלק של ה 2.5 דונם ליחידה עירונית ממש, הניתנת לבנייה גם של חלק תעסוקתי, שניתן לממשו בהשכרה כלשהיא, והיא גם ניתנת לחלוקה לכמה מגרשי בנייה, וניתנת לבנייה של כמה יחידות , תוך מתן האפשרות להכניס רוכשים זרים לנחלה המשפחתית. וכל זה אירע גם בשל מצוקת הדיור וגם בשל החלטת המינהל , לשדרג את זכויות החקלאים ב 2.5 דונמים אלו , לכדי יחידה עירונית.
ואלו השינויים -
- תחילה איפשרו עד 500 מ׳ר בנייה לפל״ח , קרי לתעסוקה , בהחלטה 979 המקורית, שהיום מספרה עודכן להחלטה - 1581.
- ניתן לעשות שימושים נלווים בנחלה , ולהרוויח מטראג׳ בנייה קטן נוסף וייעודים מסחריים נוספים (וראו החלטה 1316).
- ניתן להוסיף מבנה שלישי ! תמ׳א 35 תוקנה במפורש לכבוד העניין, מכורח מצוקת הדיור, ועתה ניתן לבנות 3 מבנים עם 4 יחידות דיור.
- המינהל הכניס את שיטת ההיוון (החלטה 1591), הקרויה דמי רכישה, ובכך ע״י תשלום של 33% + מעמ׳ מהוון החקלאי את כל יחידות המגורים שלו ב 2.5 דונמים, והעיקר - הן סופסוף יחידות נפרדות לשיווק ולמכירה (למעט אחת - אליה מוצמדת החלקה החקלאית ביתרת חלקה א׳, מעבר ל- 2.5 דונמים וכן נקבע שהנחלאי ממשיך בעיבוד החלקה ב׳ שלו, הניתנת לו בחלוקה עם יתר חברי המושב מהאגודה, וכן נותרת לחקלאי גם יחידת התעסוקה של ה 500 מ׳ר).
- המינהל אף קבע שמעתה בכל מכירת נחלה , פועלת אוטומטית שיטת דמי הרכישה ושיטת דמי ההסכמה הישנה התבטלה . בכך מעודד המינהל התקדמות הענין הזה (עם חריגים שונים).
ומה יצא מכל הנ״ל לעניין בני המשפחה - היורשים שהוריהם נפטרו והם מונים שניים או ארבעה יורשים?
בעבר הם רבו, מי ירכוש הנחלה וכיצד הוא יפצה אותם. ואילו היום קיימת האפשרות הכלכלית ליצור חלוקה טובה יותר של הנכסים ולהקציב לכל יורש, גם יחידת מגרש לבנייה בנחלה (אם יחפוץ בכך) ואם הענין ייעשה נכון, יכול והחלוקה הנ׳ל, תהא אף מלווה בהטבות מיסוי שונות. כלומר - לא עוד משפטי ירושה מרים על מי יקבל הנחלה כולה , ויריב עם אחיו , אלא מתן אפשרות ראוייה וטובה יותר לחלוקה כלכלית ראוייה יותר.