התלות הכפויה של מעסיקי עובדים פלסטינים במדור התשלומים שברשות האוכלוסין (מת"ש) מייצרת למעסיקים קשיים יומיומיים, כך גם לעובדים. אחת התוצאות של הרגולציה העודפת, המכבידה, היא שוק שחור בהיקפים עצומים בו חוטאים רבים וטובים, ככל שמת"ש מערים קשים חדשות לבקרים, כך מיוצרות "שיטות" להתגבר על הקשיים. 'ככל שיענו אותו כן ירבה וכך יפרוץ', ככל שמת"ש מכביד כך מתרחבת תופעת הסחר בהיתרי עבודה ובהעסקה שלא כדין.
פסק דין (אחד מיני כמה) שממחיש את הפרקטיקה בנושא ניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב[1].
מעשה שהיה כך היה:
עובד שהועסק על ידי חברה העוסקת בבניין טען שהועסק על ידי החברה כארבע שנים עד לפיטוריו. החברה מאידך טענה כי לאחר 8 חודשי עבודה הפסיק התובע להיות מועסק אצלה בפועל.
בחלוף כארבע שנים מתחילת הקשר בין הצדדים ולאחר יותר מ-3 שנים מאז הפסיק התובע עבודתו בנתבעת נאלצה הנתבעת לבטל את רישיונו של העובד עקב הצורך בהזמנת עובד מקצועי חדש ולנוכח 'מכסות' העובדים שניתנו לחברה.
בעקבות ביטול הרישיון הגיש העובד תביעה לשורת זכויות תוך התייחסות לתקופת עבודה של 4 שנים בטענה שבכל התקופה המדווחת על ידי הנתבעת הוא עבד אצלה.
בבית הדין התברר כי הנתבעת נענתה לבקשתו של התובע להשאיר את רישיון ההעסקה על שמה למרות שלא עבד אצלה, הנתבעת בכתב הגנתה: "מפאת היחסים הטובים, ולאור בקשתו של התובע שלא לבטל את רשיונו עד למציאת מעסיק חדש סוכם בין התובע לנתבעת על השארת רשיון העבודה בתוקף". בתמורה ל"מחווה" שעשתה הנתבעת שילם לה התובע בגין תשלומים בהם חוייב ע"י מת"ש סך של 1,700 ₪ שזהו בקירוב הסכום אותו שילמה הנתבעת מידי חודש למת"ש, זכויות סוציאליות לטובת העובד וניכויים שונים.
לאחר שנחשף לדברים ולאחר שקיבל את גירסת הנתבעת כפי שתוארה לעיל, קבע בית הדין: "מבקשים אנו להוקיע את התנהגותה זו של הנתבעת ועל כן אנו מורים למזכירות להמציא למשרד הפנים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול את העתק כתבי הטענות בתיק זה ובכלל זה פרוטוקול ישיבת ההוכחות ופסק דיננו זה, על מנת שיתנו דעתם למתכונת זו של הוצאת התרי העסקה שנגלתה בפנינו".
מהמקרה כפי שהתברר במשפט ניתן להסיק כי המעסיק אמנם היטיב עם העובד מחד ומאידך הוא נהנה מהכרה בהוצאה לצרכי מס (כפי שנרשמה בתלושי השכר) וגם קיבל, קרוב לוודאי במזומן, סכום חודשי קבוע.
במקום אחר[2] התבררה תביעה שהגיש פלסטיני שעבד בבניין לקבלת זכויות שונות, וטען לרצף העסקה בתקופה של 9 שנים. בבית הדין התברר, כטענת הנתבעת, המעסיקה, כי במהלך השנים אמנם דיווחה הנתבעת על עבודה בחודשים שבהם לא הייתה לה תעסוקה והתובע לא עבד אצלה תוך שהוא עושה שימוש בהיתר העבודה על שם הנתבעת לצורך עבודה אצל אחרים. בית הדין: "... בתקופת הנתק דיווחה הנתבעת למת"ש על העסקת התובע, ואף הוצאו לתובע תלושי שכר... מדובר בתופעה קשה של דיווחי שקר לשירות התעסוקה, תהיינה הסיבות להיווצרה אשר תהיינה, יש לפעול למיגורה".
כאן יצוין כי חקלאים רבים המגדלים גידולים עונתיים, ממשיכים לדווח על העסקת עובדיהם הפלסטינים גם בעונות ביניים שבהם העובדים אינם מועסקים בפועל במשקם. התנהלות לא מותרת זו מתקיימת בשל צורך בעובדים באופן מזדמן או חלקי, לא רצוף ולנוכח הקשיים הבירוקרטיים הכרוכים בחידוש הזמנת עובדים וקבלתם בזמן הרצוי.
המציאות האבסורדית כפי שהומחשה בדוגמאות לעיל מוכרת גם לרשויות השונות.
מחלקת המחקר של בנק ישראל פרסמה ב-9/2019 בהודעה לעיתונות: : "... היתרי העבודה של... 30% מהפועלים הפלסטינים המועסקים בישראל בהיתר, נרכשו באופן לא חוקי תמורת תשלום חודשי... ההכנסות השנתיות והרווחים השנתיים מהסחר הלא חוקי בהיתרים נאמדים באופן שמרני בכ-480 מיליון ₪...".
הפועל היוצא, המומלץ ע"י מחלקת המחקר בבנק ישראל: "לבטל את החובה של העובד הפלסטיני לעבוד אצל מעסיק מוגדר מראש... לצמצם במידה ניכרת את הסחר הבלתי חוקי בהיתרי עבודה ולהגדיל את רווחי המעסיקים שלא הצליחו לקבל מהממשלה מכסות היתרי עבודה בשיטה הקיימת...".
המסקנה:
יש ליישם קריאתו של מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אבשלום וילן: "הגיעה העת לבטל את המעורבות הישירה של רשות האוכלוסין וההגירה ביחסי מעסיק-עובד, ולהשאיר בידי הרשויות המוסמכות לכך את סמכות הפיקוח והאכיפה בלבד. התנאי היחיד להעסקת עובד פלסטיני צריך להיות בטחוני. כל היתר – ביורוקרטיה עודפת ומיותרת"
כך נכון, ויפה שעה אחת קודם!
[1] סע"ש 32954-10-17 מעאד זידאן נ' אנקר עוזי בע"מ
[2] סע"ש 3238-05-18 חאלד עבדאלעאל נגד גיל-בר מהנדסים בע"מ ניתן ב-29.9.20
