מדיניות משרד החקלאות ופיתוח הכפר בנוגע למבנים חקלאיים נגזרת מהמדיניות הכוללת של המשרד בנוגע לפיתוח חקלאות בת קיימא בישראל. המדיניות הינה פועל יוצא למימוש חזון המשרד בדבר פיתוח חקלאות ישראל וביסוס ההתיישבות, הבטחת אספקת מזון טרי ואיכותי לתושבי מדינת ישראל ומינוף היתרון היחסי של חקלאות ישראל. בתנאי המחסור באמצעי הייצור החקלאיים בישראל, חקלאות מתוחכמת המבוססת על ידע מתקדם ומקצועיות ברמה גבוהה הינה הדרך היחידה ליצור חקלאות בת קיימא. חקלאות מתוחכמת מסוג זה מתבססת על שימוש במבנים חקלאיים ובהם בתי צמיחה ומבני עזר לתשומות ולטיפול בתוצרת לאחר קטיף, התואמים את דרישות החוק לפיקוח על ייצור הצמח ואת התקנים הבינלאומיים הרלוונטיים; על מבנים לגידול בעלי חיים המאפשרים תנאי גידול נאותים; על
מבנים החיוניים לתפקודם של ענפים חדשים בחקלאות וכד'.
מדיניות המשרד היא לאפשר את הקמתם של מבנים חקלאיים הנדרשים לייצור החקלאי - בגודל, בהיקף ובמיקום התורמים לאיכות הייצור החקלאי ולעמידתו בדרישות התקניות, תוך איזון בין צורכי המשק החקלאי לבין צרכים סביבתיים ונופיים.
במסמך זה ניתן דגש לחקלאות במשק המשפחתי, בקנה המידה הקטן והבינוני. ההתייחסות לחקלאות השיתופית במשק הקיבוצי, או לחקלאות תאגידית מחוץ לחלקות א', בין אם בקרקע פרטית או במקרקעי ישראל , שונה מההתייחסות למשק המשפחתי לאור היקפי העיבוד הגדולים. לנושא זה קיים בדרך כלל מענה פרטני באמצעות תכניות מפורטות הקובעות ייעוד קרקע מתאים לפעילות החקלאית (מבני משק, חקלאי מיוחד, תעשייה חקלאית וכד') ולמבנים הנחוצים עבורה.