ישראל מצויה כיום בבולמוס תכנוני למגורים, מתוך תפיסה שהגדלת היצע התכניות למגורים יביא להורדת מחירי הדיור. בולמוס זה נדחף על ידי התכנית האסטרטגית לדיור והסכמי הגג שנחתמים בין האוצר לרשויות מקומיות. כלי מרכזי בקידום תכניות הבינוי היא הותמ"ל, (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור). וועדה זו, בה יש לממשלה רוב מובנה, (12 מתוך 17 חברים בפועל), עוקפת את הועדות המקומיות והמחוזיות, וקיבלה את כל סמכויות המועצה הארצית לקידום תכניות מועדפות לדיור, שגוברות על כל תכנית אחרת למעט תמ"א 35.
מטרת עבודת מחקר זו היא לבחון את השלכות פעולת הותמ"ל, בדגש על השפעתה על החקלאות, הישובים הכפריים והשטחים הפתוחים. יחד עם זאת, לאור מרכזיות התכנית האסטרטגית לדיור כגורם המניע להעברת תכניות לותמ"ל ולהרחבת השטח הבנוי, עבודה זו כוללת גם בחינה ביקורתית של תכנית אסטרטגית זו.
דו"ח הביניים מסכם את השלב הראשון של העבודה, שכלל שני רכיבים. האחד, בחינת ההשלכות של התכניות שהועברו לותמ"ל עד סוף 2017 על החקלאות, הישובים החקלאיים, והשטחים הפתוחים. השני, בחינה ביקורתית של התכנית האסטרטגית לדיור, הנותנת לגיטימציה לבולמוס התכנוני המובל ע"י הותמ"ל.
צוות המחקר:
ערן פייטלסון, נעם לוין, צביקה מינץ, שאול צבן, ענת הורוביץ-הראל עוזר מחקר: גיא סטנקמפ
