בשנים האחרונות ניכרת מגמה של הגברת פעולות האכיפה מטעם הרשות המוסמכת על ביצוע חוק ההתיישבות במשרד החקלאות, אשר מגישה כתבי תביעה כנגד קיבוצים ומושבים שעושים, לכאורה, שימוש חורג בקרקעות חקלאיות ללא קבלת היתר בהתאם לחוק. כתוצאה מכך, מבקשת הרשות את הפקעת הקרקע מרשות האגודה והשבתה לרמ"י, הפועלת בשם מדינת ישראל.
רקע כללי
מהו חוק ההתיישבות החקלאית?
החוק, בשמו המלא, הוא: חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967. מטרתו, למעשה, היא מניעת העברת זכויות המתיישב בקרקע לאדם אחר. אם כן, בלשון אחרת, חוק ההתיישבות נועד למנוע ולשרש את התופעה שבה חקלאים, אשר קיבלו רשות מהמדינה לעשות שימוש בקרקע חקלאית אשר בבעלותה, לשם עיבוד עצמי, יעבירו את הזכויות בקרקע החקלאית לצד שלישי, בכל צורה שהיא. העברה שכזאת מוגדרת בחוק כ-שימוש חורג. יוצא אפוא כי מטרת החוק היא לשמור באופן הדוק על אדמות המדינה, ואין הכוונה לשימוש חוקי דווקא, אלא גם הגנה ופיקוח על ענף החקלאות בישראל .
בהמשך למגמה אשר הזכרנו לעיל, יצוין כי על אף היקף התביעות שנמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, הרי שלרוב נסגרות תובענות אלו באמצעות הסדרי פשרה אשר כוללים תשלום כופר, הודאה מצד האגודה בדבר ביצוע ההפרות וכן התחייבות להימנע מביצוע הפרות דומות בעתיד. בחלק מן המקרים, אף נדרשת האגודה לחתום על הימנעות מפעילות מסחרית עם הגורם איתו היא התקשרה .
עובדות המקרה
לפנינו מקרה העוסק במצב בו אגודה השכירה לצד שלישי קרקע חקלאית אשר הוחכרה לה, על מנת שיעבדם ויפיק מהם תוצרת חקלאית ותמורת זה קיבלה האגודה תשלומים. הרשות המוסמכת במשרד החקלאות טענה כי האגודה פעלה בניגוד להוראות חוק ההתיישבות החקלאית ומבצעת בקרקע שימוש חורג, ובעקבות כך דרשה ממנה להשיב קרקעות אלו למדינה. האגודה התנגדה והמחלוקת הגיעה לפתחו של בית משפט השלום, בשבתו כוועדת הכרעה לפי חוק זה. בית משפט השלום קיבל את טענות הרשות וקבע בהחלטתו כי בשל השימוש החורג והמנוגד לחוק, על האגודה להשיב הקרקעות למדינה. האגודה לא קיבלה את החלטת בית משפט השלום והגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על ההחלטה, בו חזרה על טענותיה כי אין מדובר בשימוש חורג מצדה, שכן המושב אינו משכיר את השטחים, אלא התקשר עם קבלן אשר מעבד אותם עבורו, כפי שמתיר החוק. המושב טען עוד, כי העובדה שהוא משלם בעצמו עבור המים הנדרשים לעיבוד הקרקעות, מלמדת כי הוא נותר בעל הקרקע, הנושא באחריות ובהוצאות לגביה. בנוסף נטען כי התשלומים שמסר הקבלן לאגודה הם מקדמה בלבד, על חשבון מכירת התוצרת החקלאית מהשטחים, והם אינם מהווים דמי שכירות עבור הקרקע. לחילופין, טענה האגודה, כי יש בידי ביהמ"ש הסמכות להעניק סעד מן הצדק ולבטל את החלטת בימ"ש השלום, ועליו להורות כן. בשורות הבאות מובאת לעיונכם קביעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בסוגיה זו.
דיון והכרעה
ביהמ"ש המחוזי פסק כי אין כל ספק שאין לאגודה או למי מעובדיה כל קשר עם עיבוד הקרקעות האמורות, וכי היחיד שמטפל בנושא זה הוא הגורם השלישי, הקבלן, שאינו מועסק כשכיר על ידי האגודה ואשר מבצע את עיבוד הקרקעות ואף את שיווק התוצרת החקלאית באמצעות עובדים מטעמו. עוד ציין ביהמ"ש, כי החוק מחייב את האגודה להיות אחראית בצורה ישירה לעיבוד הקרקע החקלאית, שהחריג לעניין זה יהיה התקשרות עם קבלן, כאשר הוצאות העיבוד יהיו על חשבון האגודה. אלא שביהמ"ש קבע כי מקרה זה אינו נכנס תחת החריג בחוק, שכן אין חולק שהאגודה לא התקשרה עם הצד השלישי כקבלן, שהרי הוכח כי הצד השלישי משלם לאגודה מחיר קבוע לדונם בכל שנה עבור השימוש בקרקע. כמו כן, לא הוכח ע"י האגודה כי הוא שמשלם את ההוצאות הקשורות עם הקרקעות. בנוסף, קבע ביהמ"ש כי מעדותו של הצד השלישי עולה כי הוא מקבל נתח ממכירת התוצרת החקלאית המופקת מהקרקע, כך שמדובר אף בשותפות ביבול, אשר היא לבדה עולה כדי שימוש חורג בקרקע על פי החוק.
לעניין הסעד החלופי אותו ביקשה האגודה, קבע ביהמ"ש כי אכן לוועדה המוסמכת לפי חוק ההתיישבות ישנה האפשרות למחול על הפרתו, לעניין שימוש חורג בקרקע חקלאית ולהמיר את הפקעת הקרקעות בתשלום כופר, ואולם אפשרות זו רלוונטית רק בהפרה הראשונה ובמקרה זה מדובר על הפרה חוזרת.
מעל הכל, ציין ביהמ"ש המחוזי כי גם אם היה ניתן, באופן תיאורטי, למחול לאגודה על מעשיה, אין מקום לתתו בנסיבות אלו, מפני שהעיקרון הגובר הוא כי המדינה נתנה את השטחים לאגודה תמורת דמי חכירה מזעריים, על מנת ש"תפריח את השממה" ולא על מנת שתסחור בה, ומכיוון שהאגודה הביעה רצון כי אינה מעוניינת לעבד את הקרקע בעצמה, עליה להחזירה למדינה, על מנת שזו תדאג שהקרקע תשמש את כלל הציבור. לבסוף דחה ביהמ"ש את הערעור, והאגודה חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד הרשות המוסמכת במשרד החקלאות, בסך 40,000 ₪.
רואים אנו כי ישנה חשיבות רבה להתנהלות האגודה וחבריה בהתאם לקבוע בחוק ההתיישבות החקלאית, הגם שפעמים מעוניינים האגודה וחבריה להפיק תועלת גדולה יותר מן השטחים החקלאיים אשר ברשותם ובשל כך פועלים לשם התקשרות עם גורמים חיצוניים אשר מתמחים בתחום זה. עם כל זאת, יש לזכור כי פעולות המפרות את הוראות החוק, יכול שיגרמו לנזקים כבדים לאגודה או לחבריה וכן סנקציות חמורות, כדוג' הפקעת הקרקע מידי בעליה. לפיכך, משרדנו ממליץ לאגודות ולחבריהם לכלכל צעדיהם ולקבל ייעוץ משפטי מעורך דין המומחה בתחום בטרם ביצוע פעולות מעין אלו.
(ע"א 10998-02-16 – תלמי מנשה אגודה שיתופית נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות)
