אין מושב או חבר מושב שהמתחייב מהוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 אינו רלוונטי אליו ולכן במסגרת טור זה עסקתי בכך, ולא אחת. חוק ההתיישבות אוסר על עשיית שימוש חורג בקרקע חקלאית, היינו הקניית זכות בקרקע ובמים למי שאינו המחזיק בקרקע, וקובע כי מי שעושה כן צפוי להפקעת שטחו על ידי הרשות המוסמכת. אלא שפעמים רבות אני נשאלת דווקא על היחסים בין שני הצדדים, אשר למעשה פעלו "בהסכמה" להפרת החוק. כלומר, האם ל"אי החוקיות" של ההסכם יש השפעה על זכותו של אחד הצדדים לתבוע את הצד השני, למשל במקרה שתתקבל דרישה לפינוי הקרקע. פסק דין* שעסק בסוגיה זו ניתן לאחרונה (21.8.20) בבית משפט השלום בטבריה ובשל חשיבותו אסקור בפניכם את עיקריו.
באותו עניין הגיש התובע תביעה לפינוי הנתבעים ממקרקעין המצויים במושב בצפון, בטענה שהזכויות בהם הן של התובע בלבד. התביעה הוגשה לאחר שהתובע קיבל מכתב התראה בגין הפרת חוק ההתיישבות ביחס למקרקעין, התראה שיכולה להביא להפקעת זכותו במקרקעין, אם לא יפעל לפינוי הנתבעים.
הנתבעים טענו מצידם כי רכשו את הזכויות במקרקעין מהורי התובע, בעלי הזכויות בנחלה בטרם זו הועברה לתובע, בידיעה מלאה של התובע, אשר חתם על כתב אישור לפיו קרא את הסכם המכר ומסכים לתוכנו, ומאז הם נוהגים מנהג בעלים במקרקעין אל מול עיניהם הפקוחות של התובע והוריו.
כמו כן הגישו הנתבעים תביעה שכנגד במסגרתה דרשו מהתובע והוריו פיצוי בסך של למעלה ממיליון ש"ח בגין השבת הסכום ששולם על ידם עבור רכישת המקרקעין ופיצוי בגין שווי המקרקעין, לרבות אובדן הכנסה ממטע פקאנים פעיל שנטוע על השטח.
יצוין כי התובע העלה טענת התיישנות נגד תביעת הנתבעים, אולם בית משפט דחה טענה זו וקבע כי אין ספק שעילת התביעה שכנגד נולדה עם הגשת תביעת הפינוי, ולכן בוודאי שלא התיישנה.
במסגרת ההליך הוגשה גם עמדת מדינת ישראל לסוגיות שבמחלוקות.
עמדת המדינה ניתנה על ידי הרשות המוסמכת אשר טענה כי התובע והאגודה מבצעים במקרקעין שימוש חורג כהגדרתו בחוק, הקניית זכות בקרקע ומים. עקב השימוש החורג, נשלח ביום 28/10/16 לתובע ולאגודה מכתב התראה לחדול מהשימוש החורג תוך 30 ימים, בטרם נקיטת הליכים משפטיים שיכולים להביא להפקעת הזכויות במקרקעין. על פי הודעת המדינה, לא ננקטו הליכים משפטיים כנגד התובע והאגודה, הואיל והתובע נקט בהליך משפטי זה להביא לסיום השימוש החורג.
בפסק דינו קובע בית המשפט כי ביום 16/12/92 נערך ונחתם הסכם בין הנתבעים והורי התובע בקשר למקרקעין. במסגרת הסכם זה העבירו הורי התובע לנתבעים את כל זכויותיהם במקרקעין לרבות המחוברים למקרקעין ואת החזקה במקרקעין, בתמורה לסכום אשר שולם במעמד החתימה על ההסכם. כמו כן, העבירו הורי התובעים לנתבעים את מלוא זכויות המים הצמודות למקרקעין. עם זאת, לאור הגשת התביעה הודיעו הנתבעים על הסכמתם לביטול ההסכם והעברת החזקה במקרקעין לידי האגודה.
מכאן עובר בית המשפט לדון בתביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובע. לעניין תביעה זו טען התובע כי היות וההסכם עליו חתמו הצדדים אינו חוקי הרי שהוא "בטל מעיקרו" וממילא יש לדחות את תביעת הנתבעים לפיצוי בגין פינוי המקרקעין.
בית המשפט קובע כי אמנם הוראות חוק ההתיישבות אינן מאפשרות את קיום ההסכם. חוק ההתיישבות קובע באופן מפורש וברור, איסור על העברה או הקנייה של כל זכות שיש למחזיק בקרקע או בחלק ממנה. מכאן, אין כל התלבטות בקביעה, שההסכם הוא הסכם בלתי חוקי בעצם כריתתו ובבחינת תוכנו. משכך, דינו של ההסכם – בטלות, וזאת על לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובע: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל". עם זאת, ממשיך בית המשפט, על פי הוראת סעיף 31 המפנה להוראת סעיף 21 לחוק החוזים, קמה חובת השבה הדדית לאחר ביטול ההסכם מחמת היותו בלתי חוקי.
בעניין זה, הנתבעים השיבו את החזקה במקרקעין לידי האגודה ובכך מילאו חובתם להשיב את מה שקיבלו על פי ההסכם. לכן, על הנתבעים שכנגד, היינו התובע והוריו, להשיב את מלוא התמורה ששולמה להם מכוח ההסכם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, הוא מועד חתימת ההסכם ועד מועד התשלום בפועל, ובסך הכל סך של 347,827 ₪.
בית המשפט ממשיך וקובע כי לא עומדת לתובעים שכנגד הזכות לפיצויים בגין אובדן הרווחים הצפויים מהמטע, שהרי עסקינן בחוזה פסול לא חוקי, ועל כן משאין מדובר בחוזה חוקי אין זכאות לפיצויים בגין אובדן ההכנסות.
עם זאת, נוכח כך כי התובע מבקש לקיים את מטע הפקאנים, קמה זכותם של הנתבעים לקבל לידם את שווי השקעתם במחוברים, או את שווי המחוברים בעת הפינוי, אשר מוערך בסך של 285,000 ₪. כמו כן מחייב בית המשפט את התובע והוריו בהוצאות משפט.
* ת"א (שלום טב') 39241-02-17 גיא ירמק נ' משה וינשטיין (פורסם בנבו, 21.08.2020)
* המידע המופיע הוא כללי בלבד ואין בו בכדי להוות חוות דעת מוסמכת או ייעוץ מוסמך. הכותבת לא ייצגה מי מהצדדים אלא אם נרשם אחרת.
