מידע בנושא חוק ההתיישבות
חברי מושבים ומושבים, כמו הרבה מעסיקים אחרים, נעזרים בשירותיהם של חברות כח אדם בכדי לאייש תפקידים הן בצד המשקי והן בצד הקהילתי. עובדים אלו אינם מועסקים באופן ישיר על ידי המושב או חבר המושב ולא מקבלים ממנו את שכרם. עם זאת, במשך השנים הרחיבו בתי הדין לעבודה את אחריותו של מזמין שירותי כח האדם כלפי עובדי קבלן.
פסק דין שניתן לאחרונה (5.7.20)* בבית הדין ארצי לעבודה דן בשאלת חובתו של מעסיק לקיים שימוע לעובד כח אדם בטרם יבקש את הפסקת הצבתו לעבודה אצלו. בשל חשיבותו של פסק הדין בחרתי לסקור בפניכם את עיקריו.
* ע"ע (ארצי ) 47271-06-18 התאמה השמה ומידע (1995) בע"מ - סמי הפוטה (פורסם בנבו, 05.07.2020)
אין מושב או חבר מושב שהמתחייב מהוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 אינו רלוונטי אליו ולכן במסגרת טור זה עסקתי בכך, ולא אחת. חוק ההתיישבות אוסר על עשיית שימוש חורג בקרקע חקלאית, היינו הקניית זכות בקרקע ובמים למי שאינו המחזיק בקרקע, וקובע כי מי שעושה כן צפוי להפקעת שטחו על ידי הרשות המוסמכת. אלא שפעמים רבות אני נשאלת דווקא על היחסים בין שני הצדדים, אשר למעשה פעלו "בהסכמה" להפרת החוק. כלומר, האם ל"אי החוקיות" של ההסכם יש השפעה על זכותו של אחד הצדדים לתבוע את הצד השני, למשל במקרה שתתקבל דרישה לפינוי הקרקע. פסק דין* שעסק בסוגיה זו ניתן לאחרונה (21.8.20) בבית משפט השלום בטבריה ובשל חשיבותו אסקור בפניכם את עיקריו.
* ת"א (שלום טב') 39241-02-17 גיא ירמק נ' משה וינשטיין (פורסם בנבו, 21.08.2020)
ביום 27.1.19 אישרה הממשלה יצוא קנאביס רפואי מישראל. רבים חיכו להחלטה זו הן מקרב החקלאים והן מקרב היזמים.
מצאתי לנכון להאיר עינכם לכך כי הפעם יש מי שדואג לכך כי המחזיקים בקרקע החקלאית יהיו שותפים לגידול ולשיווק קנאביס רפואי.
שימו לב!!! חוץ מהעובדה כי יש בידכם נכס שהוא תנאי בלעדיו אין לגידול- קרקע חקלאית, הרי שתהליך רישוי העיסוק בתחום הקנאביס לשימוש רפואי מחייב את מי שמבקש לעסוק בתחום זה (להלן: "היזם") להציג, בין היתר, אישור המעיד כי הינו בעל הזכויות בקרקע החקלאית (קרקע פרטית או חוזה עם רמ"י) וזאת לצורך הגשת הבקשה לקבלת רשיון לחוות גידול/ריבוי קנביס.
אלא שמרבית היזמים, כפי הידוע, אינם בעלי הזכויות בקרקע. חוזה עם רמ"י יש לאגודה ו/או לחבר אגודה.
חשיבות העיסוק בחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "החוק") נובעת מכך שבשנים האחרונות חל שינוי דרמטי במדיניות הרשות, אשר אנו עדים לכך כי בעת האחרונה מגישה תביעות כנגד מי שעושה שימוש חורג בקרקע ללא קבלת היתר, בניגוד לחוק. אין להקל ראש בתביעות אלו, אשר לעיתים מובילות לתוצאה הקשה של הפקעת הקרקע מהחקלאי המפר. יתרה מכך, במאמר קודם שכתבתי הבאתי בפניכם את הכרעתו של בית המשפט העליון בעניין תלמי מנשה במסגרתו קבע בית המשפט באופן תקדימי כי הכלל הוא שיש להפקיע את הקרקע מהחקלאי המפר את הוראות החוק כבר מההפרה הראשונה (!) ואילו המרת ההפקעה בכופר כספי הוא החריג בלבד.
פסק דין שניתן לפני מס' חודשים (23.10.17) דן בתביעה שהגישה הרשות המוסמכת נגד אגודה בגין שימוש חורג בקרקע. במסגרת פסק הדין ניתנה, לראשונה, הכרעה בטענת הרשות בדבר העדר האפשרות למתן היתר שימוש חורג לקרקע זמנית. נוכח ההכרעות החשובות בתיק בחרתי להביא בפניכם, בתמצית, את עיקרי פסק הדין.
הקוראי הוותיקים וודאי כבר יודעים כי במסגרת הליווי המשפטי שמשרדי מעניק אגודות אני מלווה התקשרויות בתחומי חקלאות מגוונים: גדשי"ם, מטעים, רפתות, ענף הלול, קנביס רפואי ועוד. לא אחת הדגשתי בפניכם את הצורך להסדרת השימושים החקלאיים על פי המתחייב מחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות") ומעת לעת אני מביאה בפניכם דוגמאות למקרים שעלו בפסיקה. המציאות של חקלאי ארצנו ואף הפסיקה מלמדים על מגמה ברורה של הגברת אכיפה מצד הרשות המוסמכת ונקיטה בסנקציות חמורות כנגד מפרי החוק, ובניהן הפקעת הקרקע והחזרתה לרשות מקרקעי ישראל. לא אחת, אני נשאלת- נו מה, באמת עלולים לקחת לנו את הקרקע?- דעו שהתשובה לכך חיובית. ממש לאחרונה בית משפט העליון (2.10.17)* נגע בסוגיה והדגיש שהפקעת הקרקע היא הכלל, ואילו הקנס הכספי הוא החריג בלבד.
רע"א 3019/17 החקלאי "תלמי מנשה" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות החקלאית (פורסם בנבו, 02.10.2017)
בשנים האחרונות ניכרת מגמה של הגברת פעולות האכיפה מטעם הרשות המוסמכת על ביצוע חוק ההתיישבות במשרד החקלאות, אשר מגישה כתבי תביעה כנגד קיבוצים ומושבים שעושים, לכאורה, שימוש חורג בקרקעות חקלאיות ללא קבלת היתר בהתאם לחוק. כתוצאה מכך, מבקשת הרשות את הפקעת הקרקע מרשות האגודה והשבתה לרמ"י, הפועלת בשם מדינת ישראל.
(ע"א 10998-02-16 – תלמי מנשה אגודה שיתופית נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות)
בימים אלה פסק בית המשפט המחוזי, בערעור שהוגש לפניו בעניין הפרת חוק ההתיישבות וקבע כי 180 הדונמים שבהם נעשה שימוש בניגוד לחוק יופקעו מאגודת תלמי מנשה לצמיתות ובנוסף הושת עליה קנס כספי גדול.
סעיף 8 להחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל קובע כי חוכר של קרקע חקלאית לא יהיה רשאי להחכיר החכרת משנה קרקע חקלאית שנמסרה לו, אלא מכורח נסיבות ולזמן מוגבל וזאת באישור רמ"י ובתיאום עם האגודה.
חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) תשכ"ז- 1967 חוקק מתוך מטרה להסדיר שימוש חורג בקרקע ובמים, קרי יצירת שותפות עם מי שאינו נמנה עם חברי האגודה, או העברת הקרקע בהשכרת משנה למי שאינו חבר האגודה זאת כפי שהדבר מוגדר בתוספת הראשונה לחוק ששר החקלאות ממונה על יישומו.
פס"ד זה מצטרף לפסקי דין שניתנו בשנים האחרונות שתוצאתם היא הפקעת אדמות מחוכרים שהפרו את חוק ההתיישבות ופעלו בניגוד לחוק ולחוזה החכירה ולהחלטה.
מרכזי משקים, מזכירים ויו"ר במושבים וכן מושבניקים – אם עד היום לא ברור לכם למה כל כך חשוב להסדיר את השימושים בקרקע החקלאית שאתם מחזיקים בהתאם למתחייב מחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההתיישבות")- אתם חייבים להמשיך לקרוא. למה תשאלו? כי ממש לאחרונה, 6.3.17, ניתן פסק דין נוסף אשר נותן משנה תוקף לחשיבות הסדרת השימושים החורגים בקרקע החקלאית.
* עא (ת"א) 10998-02-16 החקלאי "תלמי מנשה" אגודה שיתופית להתיישבות בע"מ נ' הרשות המוסמכת לפי חוק ההתיישבות החקלאית.
מושבים, כמו גם חברי מושב, השכילו להבין כי הוראות חוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים), התשכ"ז-1967, אינם בבחינת אות מתה וכי עברו חלפו הזמנים בהם ניתן היה להתעלם מהמתחייב על פי החוק. בקצרה, החוק קובע, בין היתר, מהי "קרקע חקלאית". סעיף 1 לחוק קובע כי "קרקע חקלאית" הינה "קרקע שנועדה לשמש לייצור תוצרת חקלאית, לגידול פרחים, למשתלה, לגידול בעלי חיים או להחזקתם או למרעה להם, או להחזקת ציוד חקלאי או מלאי חקלאי". בתוספת הראשונה לחוק נקבעו מספר שימושים בקרקע אשר ייחשבו כ"שימוש חורג". בסעיף 2 לחוק ההתיישבות נאסר שימוש חורג בקרקע ללא היתר מאת שר החקלאות או מי שהשר הסמיכו לכך.
רשות מקרקעי ישראל הכירה ברבות השנים החריגים המתירים שימושים לא חקלאיים בנחלה, בכפוף לתנאים ומגבלות שנקבעו.
הריני להביא לידיעתכם כי ביום 30.3.16 הגישו מספר חברי כנסת הצעת חוק שעניינה בתיקון לחוק ההתיישבות החקלאית (סייגים לשימוש בקרקע חקלאית ובמים) (תיקון – צמצום הפעולות המוגדרות כשימוש חורג), התשע"ו-2016 (להלן: "הצעת החוק").
עם השנים שחלפו מפנימים כל העוסקים בחקלאות כי התקשרויות חוזיות חייבות להיות תואמות את המתחייב מחוק ההתיישבות בכל דבר ועניין הנוגע לשימוש בקרקע חקלאית ומים. משרדנו עוסק באופן שוטף בהסדרת התקשרויות בתחומי החקלאות השונים, באופן שיהא תואם את המתחייב מחוק ההתיישבות, וחשוב לא פחות את צורכי הצדדים המתקשרים.
רבים ייחלו לשינוי בחוק ההתיישבות והתאמתו לימנו אנו באופן שיאפשר המשך פיתוח החקלאות, והינה סנונית ראשונה.
להלן אביא בפניכם בתמצית את עיקרי הצעת חוק ומשמעותה.