חג הפסח הוא זמן של פריחה ויציאה מעבדות לחרות. אנו מתכוננים לחג, מנקים את החמץ מהבית וגם את החמץ מהנפש ומבקשים שינוי. בערב החג נוכל לבקש את השינוי בחיינו ואם נאמין בכך השינוי אכן יגיע. אנו משועבדים לדברים רבים מבלי לשים לב, החיים חולפים ואנו מוצאים שהריצה להשיג עוד ועוד... יותר גבוה, יותר מהר, יותר חזק, גורמת לנו לשכוח ולהזניח את מה שבאמת חשוב בחיים. "המשפחה" היא הערך העליון שמחזיק את הבניין. יסודות חזקים של משפחה מאפשרים להתגבר על כל מכשול. אדם שיודע שיש לו משפחה שתדאג לו כאשר הוא יידרש לכך יכול לחיות בשמחה ובהרגשת בטחון.
כל אחד מחליט השנה במה הוא רוצה לחזק את הרצון, אם ביחס להורים או לאשה/בעל או לילדים או ביחס לעצמו, להאמין שהוא יכול לעשות את השינוי ולקום וללכת כמו אברהם שנאמר לו "לך לך..." לאן ללכת? לא היה ברור בהתחלה, קודם כל קום ולך בכדי להתקדם, להשתנות תאמין בשינוי והוא יקרה.
לכבוד חג הפסח אשתף אתכם, כי רוח הדברים עמה התחלתי, הצליחו לפתוח את הלב לבן, לכלה ולאמא מבוגרת שהיו מסוכסכים על רקע של זכויות בנחלה ואביא בפניכם את הדברים.
יוסי התחתן וביקש מהוריו כי יאפשרו לו לבנות בית בנחלה. ההורים שהתבגרו ורצו שיוסי והנכדים יתגוררו לידם שמחו מאוד על בקשתו של יוסי והסכימו מיד לכך שיבנה בית בנחלה. יוסי וגלית היו זוג צעיר שסיים את לימודיו והחל את חייו המקצועיים. בתחילת הדרך הם השתכרו ממשכורות לא גבוהות והבעיה היתה כיצד מממנים את הבנייה של הבית בנחלה?
יוסי פנה להוריו וביקש שיאפשרו לו לשעבד את הנחלה לטובת הבנק בכדי לקבל הלוואה לבניית הבית. ההורים חששו מאוד ולאחר שכנועים הבינו כי אין דרך אחרת לבצע את הבניה והסכימו לשעבד את הנחלה. ההורים חתמו על כל מסמכי הבנק ויוסי וגלית בנו את הבית. ההורים התבגרו כאשר הנכדים לידם והמשפחה היתה שמחה ומאושרת. לאחר כעשרים שנה החלו להתערער היחסים בין יוסי להוריו על רקע בעיות שהיו להורים עם הכלה.
ההורים המבוגרים הרגישו שבויים בביתם. הם לא יכלו לצאת מהבית וככל שהזמן חלף הכלה התעמרה בהם ממש וגרמה להם לסבל ולמחלות. ההורים המיואשים ביקשו והתחננו בפני יוסי שיעזוב את הנחלה ובתמורה הם ישיבו לו את ההשקעה בבית. יוסי בצער רב הסביר להם שהוא חושש מגלית וברור לו שאם הוא יבקש ממנה לעזוב את הנחלה היא תיפרד ממנו. המצוקה של ההורים הלכה והתעצמה עם חלוף הזמן ולאחר מאבק קשה במחלה האב נפטר.
האם המבוגרת נותרה לבדה במערכה מול יוסי הבן וגלית אשתו. בפגישה הראשונה מצאתי אישה כבת שמונים חרושת קמטים, ללא שמחה ודמעות רבות שזלגו כאשר היא החלה לדבר. היא איבדה כל טעם לחיים, לא ראתה נקודה של אור וחשה שכל הדרכים חסומות ללא מוצא. האם הסבירה שכל השנים היא התייחסה לגלית כמו בת ולא ברור לה מה קרה שגלית החלה לשנוא אותה ממש ולהתעמר בה ולגרום לה לסבל שלא יתואר. היא התחננה שנעשה הכל בכדי לפנות את יוסי וגלית מהנחלה בכדי שהיא תוכל לחזור לחייה. היא חששה חשש אמיתי לכך שהיא תסיים את חייה כמו בעלה שנפטר ממחלה שנגרמה מלחץ וצער.
לאחר פגישה עם האם הזמנתי את הבן יוסי לפגישה לבדו. בפגישה הסביר יוסי את מערכת היחסים הסבוכה בין אשתו לבין ההורים והביע צער רב על המצב שנוצר. בשלב מסוים של הפגישה יוסי נשבר והחל לבכות כאשר בין הדמעות הרבות הבנתי מדבריו כי היחסים בינו לבין אשתו מאוד לא טובים והיא הודיעה לו שהיא מבקשת להתגרש. הוא הראה לי מכתב שנשלח אליו מעו"ד בו מודיעה לו גלית אשתו כי היא דורשת מחצית מהזכויות בנחלה לאור חלוף השנים וטענה כי הובטח לה על ידי ההורים שהיא ויוסי יקבלו את הזכויות בנחלה. למכתב צורפה חוו"ד שמאי שקבעה כי שווי מחצית מהזכויות בנחלה עומד על סך של שלושה מיליון ₪ והיא דורשת לקבל את הכספים מידית שאם לא כן היא תגיש תביעה.
בשלב זה הסיפור הסתבך שכן לא נמצא כל הסכם שנחתם בין ההורים ליוסי כאשר נבנה הבית בנחלה ולא נמצא הסכם ממון בין יוסי לאשתו. בנוסף, הנחלה היתה משועבדת לבנק לטובת ההלוואה לבניית הבית של יוסי ואשתו.
כעת נדרשנו לבחון את המצב המשפטי והכלכלי בכדי להציע פתרון יצירתי שיוציא את הצדדים מהמשבר העמוק אליו נקלעו ועל מנת שלא יידרשו להוצאות של מאות אלפי שקלים בהליכים משפטיים אינסופיים, כאשר מעל לכל טובתה של האם בת השמונים היתה לנגד עינינו.
בפגישה הבאה הזמנו את גלית הכלה. מצאנו גב' לוחמנית ודעתנית שלא היתה מוכנה להקשיב אלא רק להשמיע והסבירה אילו הורים מניפולטיביים ונצלנים יש ליוסי, היא טענה שטיפלה בהם כל השנים והמגורים בסמוך אליהם גרמו לה לעגמת נפש ולסבל רב.
הפגישה השלישית היתה עם יוסי וגלית. בפגישה הסבירה גלית שהם לא יוכלו להמשיך לחיות ביחד ודרשה פתרון ביחס לחלוקת הרכוש ביניהם. הזכרנו לבני הזוג כי הנחלה משועבדת לטובת הבנק. הסברנו שהאם בת השמונים לא תוכל לקחת על עצמה את ההלוואה כי אין לה מקורות הכנסה. גלית טענה כי מצב האם אינו מעניינה והעובדה שהיא גרה שנים בנחלה ולטענתה טיפלה בהורים, שווה הרבה יותר מההלוואה שנותרה לפירעון ודרשה מחצית מהזכויות בנחלה.
שאלנו את גלית למה היא חושבת שמגיע לה מחצית מהזכויות בנחלה? גלית הסבירה כי מייעוץ משפטי שקיבלה היא זכאית למחצית מהזכויות בנחלה לאור כך שהיא גרה שנים רבות בנחלה ביחד עם יוסי וכי ההורים הבטיחו לה בע"פ שהיא ויוסי יקבלו את הזכויות בנחלה ועו"ד עמו התייעצה אמר לה כי בהליך משפטי היא תוכל לקבל מחצית מהזכויות בנחלה.
בשלב זה נדרשנו לבדוק אם נוכל לשכנע את גלית שהמצב המשפטי הוא לא כפי שהוסבר לה אלא שיש לה מחצית מהזכויות "בבלוקים" (החלק הבנוי) של בית המגורים שנבנה על ידם בנחלה בניכוי ההלוואה. בנוסף נדרשנו להסביר כי יש לסלק את ההלוואה ולמחוק את השעבוד מהנחלה לאור הגיל המבוגר של האם. נתקלנו בחומה בצורה. גלית היתה נחושה בדעתה כי בהליך משפטי היא תקבל מחצית מהנחלה ודרשה את "זכויותיה" כפי שהסבירו לה בייעוץ המשפטי.
בפגישה הבאה נפגשנו עם יוסי לבדו. בחנו את היכולת הכלכלית של יוסי והאפשרויות שלו לפצות את אשתו על מנת לסיים את התהליך במינימום הוצאות משפטיות. יתרת ההלוואה לסילוק עמדה על חמש מאות אלף ₪ ולפי ההכנסות של יוסי ניתן היה לקבל הלוואה נוספת של כמיליון וחצי ₪.
כעת נותר לפיצוח האגוז הקשה שהיא "גלית" - כיצד נסביר לה שאין לה זכויות במחצית מהנחלה אלא רק במחצית מהחלק הבנוי של בית המגורים?
הזמנו את גלית לפגישה נוספת לבדה. בפגישה עמדנו על מערכת היחסים בינה לבין האם. ניסינו למצוא מקום קטן של לב בסיפור. לא היה ברור איך נוצרה שנאה תהומית בין האם לכלה לאחר שהן התגוררו בסמוך שנים כה רבות. האם נוכל לאפשר לסיפור שהתחיל ברצון לחיות ביחד, לראות את הנכדים רצים בחצר להסתיים בשנאה תהומית? לא ייתכן! השאלה היתה מה קרה כאן במהלך השנים שהביא לסגירות הלב, לניתוק רגשי ולרצון לקבל כסף בלבד.
שאלנו את גלית את השאלות הקשות. הזכרנו לגלית את תחילת הדרך, הזכרנו לה שההורים הסכימו להכניס אותה לנחלה שלהם והתייחסו אליה כמו בת. הראנו לה תמונות מהעבר המשותף, מטיולים וחגים ואפילו מהחתונה. ברגע אחד הסכר נפרץ, גלית החלה לבכות ללא הפסקה, שנים שהיא עצרה את הדמעות והציגה ארשת פנים חזקה וקשוחה. נהרות של דמעות שנשפכו וסלעים שהתנפצו ברגע אחד של זיכרון ילדות שניצת בליבה של גלית. לאחר שגלית נרגעה מעט היא החלה לדבר. גלית הסבירה שכאשר היא היתה בת 20 התגלתה בגופה "המחלה". המחלה הארורה היתה תורשתית ואמא של גלית נפטרה ממנה כאשר גלית היתה בת חמש. האבא גידל את גלית וגם הוא נפטר מהמחלה כאשר גלית התגייסה לצבא. גלית עברה שנים קשות מנשוא בהתמודדות עם המחלה לבדה בעולם ללא הורים, במצוקות ועומס נפשי עצומים. לאחר כחמש שנים גלית יצאה מהמחלה ועד היום היא ממשיכה בבדיקות בתקווה כי המחלה לא תחזור.
גלית סיפרה כי היא הכירה את יוסי ולאחר שהם התחתנו היא מאוד רצתה לגור ליד הוריו של יוסי בנחלה בכדי לחוות את חווית ההורים שמאוד חסרה לה. לאחר שהם עברו לגור בנחלה היא הרגישה יחס מאוד קרוב להוריו של יוסי שהיו כל עולמה. עם השנים היא פיתחה שנאה להורים שהיו הורים נהדרים, דאגו ליוסי ולנכדים והתייחסו אליה כמו בת.
למה פיתחת אליהם שנאה שאלנו? גלית הסבירה שכנראה הגעגועים להוריה, החיים הקשים שחלפו עליה, כאשר מנגד היא רואה הורים טובים ודואגים בזמן שהיא גדלה לבדה בעולם אכזרי, הפכו את הקערה על פיה וגרמו לה לפתח רגשות של שנאה עזה להורים ועם הזמן גם ליוסי.
בשלב זה כבר היינו לאחר חמש שעות מתחילת הפגישה. גלית שוב פרצה בבכי ולאחר שנרגעה הסבירה כי היא אוהבת את יוסי והיא מצרה מאוד על יחסה לאם. שמחנו על המפנה. הערכנו מאוד את גלית על הפתיחות ועל הרצון לראות את האמת, להודות באמת לאמיתה ולכך שהיא הסכימה לשינוי.
הפגישה הבאה היתה עם יוסי גלית והאם. גלית סיפרה כי לאחר הפגישה האחרונה היא חזרה הביתה וסיפרה ליוסי אודות הפגישה ולאחר מכם הם ערכו פגישה עם האם שהיתה מאוד מרגשת במהלכה הם דיברו על הכל בפתיחות ובאהבה. בפגישה המשולשת יוסי סיפר על האושר והשמחה שחזרו הביתה. עיניה של האם נדלקו בחזרה וראינו שינוי על פניה ואפילו הקמטים התיישרו מעט, פניה היו שמחות הדיבור שלה היה קולח וראינו איך המשפחה חזרה לחיים.
עברנו מסע עם המשפחה. אדם מפתח במהלך החיים רגשות לאנשים, לאשתו, להורים לילדיו ואפילו לעצמו מבלי שהוא עוצר רגע לחשוב מה קורה כאן? למה אני שונא? איך יכול להיות שפעם אהבנו והיום אני שונא?
פסח הוא זמן לשינוי פנימי. הטבע מסביב פורח הריח באוויר פותח את הלב והנשמה ומאפשר לנו לעצור רגע ולחשוב - היכן אני בעולם???
חברים יקרים! תקחו את המתנה של פסח בשתי ידיים, תעשו שינוי, תחבקו את ההורים, האשה/הבעל והילדים ותודו על כל הטוב שיש לכם, תפסיקו את המלחמות על כסף ועל זכויות ותזכרו כי המשפחה היא ערך עליון.
אנו מאחלים לכל בית ישראל פסח שמח וכשר, שמחה, בריאות ויציאה מ"עבדות לחרות".
הכותב מתמחה באגודות שיתופיות, במינהל ובמיסוי