אז הנה למה? הסיפור להלן מסביר למה?

חקלאי באחת ממושבות השומרון "זכה" לביקור שיגרתי של מפקחים מטעם מינהל ההסדרה והאכיפה במשרד הכלכלה.

במהלך הביקורת שנערכה כשעתיים רואיין החקלאי וכמה מעובדיו הזרים – יוזכר היה זה בעיצומו של יום עבודה.

בעקבות הביקורת נדרש החקלאי להמציא אי אלו מסמכים אותם קיבל ממנהל החשבונות המנהל עבורו את חשבונותיו, כך נוצרה תעסוקה "פרודוקטיבית" לשורת גורמים.

בהמשך זומן החקלאי לחקירה במשרד הכלכלה בחיפה.

למרות שסבר שהתנהלותו תקינה נקלע החקלאי ל"משבר נפשי" – חרדות ולחץ.

השאלה שבכותרת נידונה בבג"ץ בגילגול שלישי לאחר שנדונה תחילה בבית דין אזורי ובערעור בבית הדין הארצי.

מעשה שהיה כך היה: חבר קיבוץ תל יוסף ששימש כמנהל המדגה (אישיות משפטית נפרדת) מאז שנת 1988 פוטר מתפקידו בתחילת 2011.

בעקבות פיטוריו עתר המנהל לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת לקבלת פיצויי פיטורין, פיצויים בגין פיטורין שלא כדין, פדיון חופשה ועוד (981,160 ₪ כולל ריבית והצמדה). אגב, עתירתו המקורית היתה כנגד עצם פיטוריו ואולם בעקבות תביעה שהגישו המדגה והקיבוץ בסך 5 מיליון ₪ בגין נזקים שלטענתם גרם כמנהל המדגה שינה הוא את תביעתו.

בית הדין האזורי קבע כי החל מהיום בו שינה הקיבוץ את אורחות החיים בו היינו הפך ל"קיבוץ מתחדש" (ב-2002), התקיימו יחסי עובד מעביד בין העותר למדגה ולקיבוץ.

בג"צ 2037/14 אבי בן אהרון נ' בית הדין הארצי לעבודה, דגי תל יוסף אגודה שיתופית חקלאית, קיבוץ תל יוסף אגודה שיתופית, פס״ד מיום 06/07/16

חוליות הביקורת מטעם מנהל ההסדרה והאכיפה שבמשרד הכלכלה והתעשייה המבקרות במשקים המעסיקים עובדים זרים בודקות בין היתר הפרשות לפנסיה עבור עובדים זרים כמתחייב מצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. (החובה קיימת עוד קודם מכֺח צו ההרחבה בחקלאות).

בהעדר הפרשות כמתחייב מהצו מושתות על מעסיקי עו"ז בחקלאות התראות מנהליות. משמעותה של התראה הניתנת מכֺח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה הינה למעשה היות המעסיק תחת איום "על תנאי", חזרה על אותה ההפרה בתוך שנתיים משמעה כפל קנס  ( 35,740 x 2 ₪).

נכון למועד כתיבת שורות אלו אין חשבון ייעודי אליו ניתן להפקיד כספי הפרשות לפנסיה ועל חשבון פיצוי פיטורים לטובת עובדים זרים בחקלאות. הממונה על שוק ההון החסכון והביטוח במשרד האוצר שסמכותו להתקין התקנות לא עשה כן לגבי עובדים בחקלאות, לא כאשר חוקק החוק ולא עד עצם יום זה.

בחוק הביטוח הלאומי מוגדרת תאונת עבודה כ"תאונה שארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל המעביד או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו".(1)

מקרים בהם נגרמה תאונה "עקב העבודה" או "מטעם המעביד" הינם מושא למחלוקות ולבירורים משפטיים שכיחים.

בפסק דין שדן בשאלה האם מדובר בתאונת עבודה המזכה בפיצוי מאת הביטוח הלאומי כטענת התובע או שמא אין לתאונה קשר לעבודה ולמקום העבודה כטענת המוסד לביטוח לאומי  (הנתבע).

החרגה במטופלים סיעודיים – האם לא נכונה החרגה גם בחקלאות ?

פסק הדין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה עוסק בתביעתה של עובדת זרה שעבדה כמטפלת תקופה של כ-3.5 שנים עד התפטרותה. המטפלת שהתגוררה בבית המטופל עתרה לאחר סיום עבודתה לבית הדין האזורי בחיפה לתשלום הפרשי שכר, דמי חופשה, חגים, הבראה.

בבית הדין האזורי הוברר כי המטפלת שהתה במנוחה שבועית 26 שעות, בחלק מאותן שעות שהתה התובעת בבית המטופל.

בית הדין חייב את המערערים – המעסיקים לשלם לתובעת – המטפלת, בין היתר, עבור עבודה במנוחה השבועית.

על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה וזהו נושא דיונינו כאן.

ע"ע 47576-10-12 אריה זטלמן (המנוח) ובתיה זטלמן נגד ולנטינה פטרוב. ניתן ביום 7/7/16

כתב "הודאה וסילוק" שנחתם על ידי עובד בעת סיום עבודתו היה אחד הנושאים שנדון בבית הדין האזורי לעבודה ובו ניתן ב-2.6.16 פסק דין המחדד את משמעותו של הסכם ו/או כתב ויתור ו/או כתב הודאה וסילוק שנחתם בעת התחשבנות בין עובד למעסיק עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

בפסק הדין(1) נידונה תביעתו של עובד אריתראי לתשלום זכויות. העובד שפוטר על אתר, פנה לעמותת "קו לעובד" כדי שזו תסדיר עבורו תשלום זכויותיו, לשיטתו.

בין הצדדים התנהל משא ומתן כאשר את התובע ייצגה מתנדבת מ"קו לעובד" ואת הנתבעת ייצג מנהלה. בסיום המו"מ הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 11,314 ₪ . עניין ההפרשות לפנסיה נותר לא מוסכם.

בעת שהתובע הגיע לסניף הנתבעת לקבל את הסכום המוסכם חתם על מסמך כתוב בכתב יד בעברית ובו "... הסתיימו יחסי עובד מעביד ביני לבין ניצת ואין לו יותר תביעות עתידיות" המסמך התיימר להיות "כתב ויתור".

בפס"ד שניתן בבית הדין לעבודה בתביעת נזיקין חוייב עובד לפצות את מעסיקתו ב- 430,200 ₪ בעטיו של נזק שגרם העובד ביודעין

בפסק דין יוצא דופן שעסק בתביעת נזק של חברה כנגד עובד שלה שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ב-26.5.16 נפסק האמור בכותרת.

פסק הדין כאמור יוצא דופן הן בשל תוצאותיו והן בשל העובדה שניתן בבית דין לעבודה ולא בבית משפט אזרחי רגיל. חוק בית הדין לעבודה קובע שתביעות נזיקין ככלל יידונו בבית משפט אזרחי (ולא בבית דין לעבודה).

הכלל ביחסי עובד מעסיק הוא כי "מעסיק אמור לדעת שטעויות קורות, ואין לצפות מעובד כי יספוג על חשבונו הפסדים שנגרמים למעסיק בשל כך. עובד צריך להבין שעל טעות אפשר לסלוח כל עוד היא אינה כזו שיכול היה לגלותה בשקידה סבירה".

סע"ש (ב"ש) 35426-06-13 תעשיית תוצרת חקלאית אביטן בני בע"מ נ' יצחק כחלון

ביום 13/4/16 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב פס"ד המציף את מערכת היחסים בין חקלאי יצרן למשווק יצואן.

מעשה שהיה כך היה, 6 יצרני פרי פיטאיה ממקומות שונים בארץ שלא היה בניהם קשר קודם (להלן "התובעים" או "החקלאים") התקשרו לאחר קריסת חברת אגרקסקו עם חברת אס. טי. אמ. יצוא חקלאי בע"מ (להלן "הנתבעת" או "החברה").

3 סוגיות שעלו ב-3 דיונים בעניין (והפעם סלבריטאים...)

בגזר דין שניתן בעניינו של שי רפאל רקאנטי (1) נקבע כי - משהוטל קנס כספי על אשת הנאשם כי אז אין מקום לגזור קנס נוסף על הנאשם.

תחילתו של עניין הוא בכתב אישום שהוגש נגד הגב' מארין רקנטי ובעלה ששניהם הודו בהעסקת 2 עובדות זרות למשך תקופה ארוכה עם לינה בביתם ללא שלעובדות היתה אשרת עבודה מתאימה. על הנאשמת הוטל קנס מצטבר בגובה 34,000 ₪ בנוסף להתחייבות להמנע מביצוע עבירה למשך 3 שנים. הדיון נסב סביב דרישת המדינה  להשית קנס מנהלי גם על הנאשם בנוסף לעונש של מתן התחייבות שלא לעבור אותה עבירה במשך 3 שנים. בית הדין קבע "שעה שנקבע שהמניע לביצוע עבירות אלה הינו כלכלי וביצוע העבירה השיא תועלת כלכלית לנאשמים, ברי, כי במקרה שלפנינו התועלת הכלכלית צמחה לתא הכלכלי המשותף ולא לכל אחד מבני הזוג".

בין לבין מזכיר בית הדין את ההנחיות לפיהן פועלת המדינה עת מגישה היא כתב אישום בשל העסקת עובד זר שלא כדין במקום הטלת קנס מנהלי שהיא דרך המלך.

מתי יוגש כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי? שלושה שיקולים עיקריים שבהתקיים אחד מהם לפחות יוגש כתב אישום: כאשר הקנס אינו גורם מרתיע משום שהנאשם חוזר על אותה עבירה, כאשר הנאשם לא שילם קנס מנהלי קודם שהוטל עליו וכאשר נסיבות העבירה חמורות במיוחד.

לא רק כלפי החקלאים ספקי תוצרת חקלאית – גושפנקא של ערכאה משפטית להתנהלות נפסדת של רמי לוי.

בעקבות תובענה שהוגשה בדצמבר 2015 בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ע"י הסתדרות העובדים הכללית החדשה כנגד ביכורי השקמה בע"מ ורמי לוי, סוכל הניסיון למנוע התארגנות עובדים ולפגוע בעובדים מובילי ההתארגנות ונקבע כי הנתבעים פעלו בניגוד לדין.

העובדות:

1. ביכורי השקמה הינה חברה בבעלות רמי לוי שעיסוקה בטיפול בתוצרת חקלאית הנמכרת ברשת המרכולים "רמי לוי" ברחבי הארץ.
2. מחסני החברה ממוקמים במושב תימורים (נכון למועד הדיון והחלטת בית הדין) ומועסקים בהם כ-180 עובדים שרובם התארגנו במסגרת ההסתדרות במגמה להגן על זכויותיהם.
3. סמוך למועד התארגנות העובדים, זומנו שניים ממובילי ההתארגנות לשימוע לפני פיטורים.
4. בעקבות שביתה שהוכרזה כדין גייסה ביכורי השקמה עובדים חלופיים באמצעות קבלן חיצוני.
5. נטען כי רמי לוי עצמו בא בדברים עם העובדים השובתים ואיים עליהם כי יפוטרו ככל שלא ישובו לעבודה והוסיף לדבריו איומים אישיים והשמצות שכוונו למארגני ההתארגנות בפני כלל העובדים השובתים שנכחו במקום.
6. במסגרת משא ומתן בין הצדדים חזרו העובדים השובתים לעבודה וכאן "מצאו לצידם שורה ארוכה של עובדים לא מוכרים, המאיישים עמדות הליקוט והנהיגה... כאשר ביכורי השקמה תגברה את משרדיה בעובדי ביטחון המגרשים החוצה עובדים לא מורשים בניסיון להסתיר את מעשיה ולמנוע איסוף ראיות".

קביעות בית הדין:

1. החברה פעלה בחוסר תום לב ופגעה בזכות ההתארגנות של העובדים.
2. החברה הפעילה עובדים חלופיים אשר עובדים במקום עובדיה ששבתו ובכך פעלה בניגוד לדין.
3. "חל איסור על מעביד לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים בשל רצונם לממש את זכות ההתארגנות".
4. "המשך העסקת העובדים החלופיים עלולה לייצור לחץ על עובדי המשיבה להסכים לעבוד ברשת רמי לוי, בהתאם לרצון המשיבה ולתנאים שהיא מכתיבה".
5. "לא מן הנמנע כי החלטת ביכורי השקמה לסגור את פעילותה ולהעביר את הפעילות לחברת האם – רשת רמי לוי, ובד בבד להורות על פיטורי העובדים בביכורי השקמה נבעה ממניעים זרים, הקשורים להתארגנות העובדים".

סיכומו של דבר

1. ניתן צו מניעה המונע מביכורי השקמה להעסיק עובדים חלופיים במקום העובדים המאורגנים, תוך שנקבע על ידי בית הדין כי העסקת העובדים החלופיים היתה בניגוד לדין.
2. ניתן צו מניעה המונע פגיעה בהתארגנות העובדים, בעובדים ובחברי ועד העובדים.
3. בסיומה של ההחלטה נקבע כי על הצדדים לנהל מו"מ ולהביא לכריתת הסכם קיבוצי.

תובנות
מהחלטת בית הדין עולה התנהלותו של גוף הנשלט על ידי מי שפואר ורומם עד כדי הזכות והכבוד להדליק משואה "לתפארת מדינת ישראל".
התברר שהחקלאים שהתלוננו על יחס בלתי הוגן והתנהלות נפסדת מולם אינם היחידים, מתברר שמי שפוגע בספקיו פוגע גם בעובדיו.